בלוק #1
למה לך כתב-עת,
אני מודה שיש בי איזו אהבה לא מוסברת לכתבי-עת. לא שאני קורא אותם בדקדקנות, או באיזה סדר מלומד. מספיק שהעין משוטטת בבליל המילים והאימאג'ים, מתעכבת פה ושם למסע קצר ואנרגטי…
יותר מהכל, אני מדמה כתב-עת לאסופת מחשבות, קומפוזיציה של רעיונות. אני מאמין במחשבה, מחשבה שגוזרת מעשה, מחשבה כאופן פעולה
(thinking as doing, thinking as action mode); כי הן מה שמעמת אותנו עם ה"חוץ"; קרי מה ש"מחוץ" לתפיסות שכבר גיבשנו ואשר מפעילות אותנו. מה ש"מחוץ" לסובייקטיביות שאנחנו כבר, ועם מה שמ"חוץ" למציאות הגשמית שאנחנו כבר יודעים ומכירים.
כי משהו בעולם מכריח אותנו לחשוב.
עבורי כתב-העת "בלוק" הוא מסע אורבני במובן הרחב של ההתרחשות כולה במרחב האורבני. שיטוט המאפשר לחוות איבוד של חוש הכיוון. יש בו קריאה להניח לרגע את התפיסות (Concepts) מהאופן הרגיל של התמצקותן, מחוץ למערכות המהוות להן בית, ומחוץ ל"מבנים" המתודולוגים הכולאים ומשבצים אותן אל תוך מה שכבר ידוע.
הייתי רוצה שהבלוק יהיה מסע חוויתי של מחשבה אשר אינו מחפש תשובה לשאלה "האם זה אמיתי"... אלא כזה המפתה במחשבות חדשות שהוא מעורר לחשוב, ברגשות שהוא מעורר להרגיש, ובנקבים שהוא פותח בגוף;
מסע שבמתכוון מטשטש את הגבולות שבין התודעה לבין המציאות ממנה היא נגזרת, כי אני מאמין שהמציאות מכילה בתוכה ובמהותה את הדמיוני (הוירטואלי) כחלק ממשי שלה, ולא כמשהו "מחוץ" לה.
נחרט אצלי משפט שאיני זוכר את מקורו:
"השכל הישר מורה לנו שקיומם של הדברים עלי-אדמות הוא קלוש בלבד, וכי המציאות האמיתית אינה קיימת אלא רק בחלומות".
אני תופס את המרחב כפרדוקסלי במהותו, קרי, דואלי ורב סתירות. סתירות שאיני קורא אותן כניגודים אלא כהשלמה. סתירות המשקפות את המורכבות והיופי שבהוויתו - מרחב "נוזלי", המוקרן אל המתבונן כאימאג'ים וקומפוזיציות.
ואם מסע, אז כמה שיותר מכאן. מוקרן ומשקף את ה"כאן", גם ברעיונות המיובאים, כי ההתרחשויות במרחב הישראלי קורות בפעימה ייחודית, קיצבית, וחסרת מנוח. יש כאן איזו ייחודיות בה מרכז ושוליים מתערבבים ומייתרים את המרחק הפיזי והכרונולגיה. אני מקווה ה"בלוק" יצליח לשקף מרחב זה, מבלי להניח בו גבולות, יתפוס ויעביר את מיקצבו הסכיזופרני והבועט.
מאחורי כל כתב-עת עומדת מחשבה פואטית המנסה לנסח אותו -
בלוק הוא תוקפנות וגם נייחות. אבן פינה או חלק מחומה. בלוק אינו מסמן טריטוריה ואינו מגן על דבר. בלוק הוא נדבך במערכת לוגית, או נטל שצריך לפורר על מנת לגעת בכאוס, להבין את הסדר הדואלי של הדברים. זה שלעולם אינו מתבהר, ורק לובש פנים מתחלפות ומפתות. בלוק הוא שפה של התבוננות חסרת גבולות, אופן של תפיסת המציאות, ארגונה והבנתה באמצעות התודעה והדמיון כאחד.
כתבי-עת מלמדים על עושרו התרבותי של מקום. לעולם אין די מהם.
יפתח אלוני
---
הנוף הנשקף מן הפנורמה הווירטואלית והממשית לעבר כתבי–העת הבין והרב–תחומיים במרכזים הגלובליים השונים הוא חושני, מפתה, מגרה את הידע, פותח שאלות, מעלה ומוריד גיבורים מקומיים וגלובליים.
כתב–עת הנו חלל המקיים דיון דרך רפרזנטציה ייחודית המתקשרת עם רשתות ונרטיבים סמויים וגלויים לעין. לרגעים נראים כתבי–העת כספרים, לעתים כקטלוגים נוצצים; לעתים כאוסף אוצרותי ולעתים כצהובון חתרני.
כתב–העת 'בלוק' מבקש לפתוח צוהר לדיון המקומי, לקחת את החופש להיות כל מה שמתאפשר בהיותך עכשווי. אך היכן והאם מתקיים דיון רב–תחומי בארץ?
אפשר שהוא צף בחלל ללא גרביטציה בין קפסולות מבודדות התופסות נפח הולך ומצטמק; מאקדמיה מסוגרת ועסוקה בפרסומים, לעמותות ללא תקציבים, כתבי–העת ממוסחרים הנאבקים להתקיים, ופרקטיקה של יזמים הבודקים את ההצלחה דרך החיסכון.
כתב–העת בלוק הוא תוצר של הבלוק הארכיטקטוני המודרניסטי. אנו חוקרים כיצד אותה לבנת בטון מתפרקת על–ידי מערכת צירופים המקנים לה משמעות חדשה; בלוק #01 / .C.T, בלוק #02 / פטרול, בלוק #03 / ארעי, יהוו את האסמבלאג' לשנת 2006-2005.
בלוק #01 מעלה את שאלת הגוף והחלל דרך תפיסות שונות המשוטטות בחופשיות בין הגוף הרפואי, הגוף האורבני, הגוף הנוודי, הגוף הביולוגי והכלאותיהם. גוף כתב–העת הנו חלל ארכיטקטוני דו–ממדי הנותן ביטוי וייצוג לאסמבלאג' הרעיונות. אנו כעורכים נעים על הרצף בין תפקידנו המסורתי לבין היותנו אוצרים הבונים אוסף על פי תזה. ברצף הוולטר בניימיני, בין המנתח לקוסם, בין האקט החודרני לליטוף הבלתי–נראה.
מתוך כך מציג כתב–העת כותבים בעלי שם וכותבים מקומיים הפורצים את המעגל הידוע מראש, הנעים בחופשיות בין הקפסולות המקומיות ונותנים מקום בהווייתם לאירוע הבין והרב תחומי.
הבחירות האוצרותיות שלנו מחדדות את מושג הזמן שאינו ליניארי בתהליך הביקורתי. טקסטים במובן הרמנויטי, המהווים נקודת מפנה, ציוני דרך, הארות והערות, פילוסופיים, תיאוריים, שיטתיים ואקראיים, מפרקים את הבלוק לזמן אחר. זמן כתב–העת הוא ההיסטוריה של העתיד - Future Anterior. העבר פתוח לכתיבה מחדש עתידית.
במשך שנים מלווה אותי כתיבתה של התיאורטיקנית והמבקרת סוזאן סונטאג. מותה בטרם עת מציף את המשפט שבו חתמה את מאמרה משנת 1964 "נגד הפרשנות" (Against Interpretation):
"במקום הרמנויטיקה, אנו זקוקים לארוטיקה של האמנות".
כרמלה יעקובי וולק
דבר עורכים בלוק #3
דבר עורכים בלוק #2
|
|